עדיאל צוובנר נולד ב- 7.5.1979 בבית החולים משגב לדך בירושלים להורים מאושרים, לסבתא גאה ולאחות גדולה.

 

כשעדי היה בן שנתיים וחצי כבר עברנו כולנו לביתנו שבמבשרת ציון, שם גדל והתבגר ושם נולדו וגדלו גם שני אחיו הצעירים. 

באופן טבעי, עדיאל למד בבית הספר היסודי "מולדת" ואחר כך בחטיבת הביניים שבישוב.  בשנת 1994 השתכנע להצטרף למחזור הראשון, “החלוצים” , של בית הספר התיכון "הראל" שהוקם בישוב, שם סיים את לימודי התיכון בשנת 1997. פרט ללימודיו, עדי הרבה לבלות עם חבריו והיה פעיל מאוד בחוגי סיור, ברכיבה על אופניים וסוסים, בטיולים רגליים ברחבי הארץ ובטיפוס צוקים. 

 

בקיץ 1997 התגייס עדיאל לצה"ל ולאחר מספר חודשים בקורס טייס, הצטרף ליחידת "עורב" נח"ל.  בין היתר שירת במסגרת היחידה בלבנון במוצב "דלעת" ולאחר מכן נשלח לבה"ד 1 שם סיים קורס קציני חי"ר.  עדיאל חזר ליחידת "עורב" נח"ל כקצין ושירת ביחידה כמפקד צוות במשך 10 חודשים.  בשנת 2001 השתחרר משירות הקבע בצבא ותוך זמן קצר החל במסע טיוליו במזרח הרחוק.

 

עדיאל טייל במשך חודשים רבים בהודו, נפאל, לאוס ווייטנאם, תוך שהוא מגיח לביקור מולדת בפסח 2002 לראות את משפחתו וחבריו ולתכנן את הטיול הבא שכלל טיפוס צוקים בצרפת ומסע של 3 חודשים במדגסקר באופניו.

 

בזמנו החופשי, עבד לפרנסתו כפועל בניין (מתוך אידאולוגיה כמובן) וכמלצר בחברת קייטרינג. את עיקר זמנו הקדיש לטיולים ברחבי הארץ ובפרט בנגב- ברגל או באופני שטח- ובטיפוס צוקים בעין פארה וגיא בן הינום.   

בנוסף עסק עדיאל בלימוד עצמי של גיטרה, חוג אייקידו, לימוד עצמי של השפה הערבית, התנדבות במסגרות שונות של עזרה לזולת ועוד מגוון תחומים שהיריעה קצרה מלהכילם.

לאחר התלבטויות לא מעטות, עדי הגיש מועמדותו ללימודי רפואה באוניברסיטת בן גוריון, אך כל תוכניותיו לעתיד נגדעו כאחת עת מצא את מותו ביום 12.4.2003, בעת שטבע במעיין באזור הישוב בר גיורא שבהרי ירושלים ועוד בטרם מלאו לו 24 אביבים.

 

כל מי שהכיר את עדיאל מקרוב, או אף פגש בו באקראי במסגרת טיוליו הרבים התרשם מאיכויותיו הייחודיות, אישיותו השקטה המקרינה רוגע, יכולת ההקשבה לזולת, יושרו והגינותו, חוש הצדק הבלתי מתפשר שלו, המצפון הכנה שהוליך אותו תמיד ואף הנחה את הסובבים אותו וחוש ההומור הייחודי שלו.

 

עדיאל רכש לעצמו חברים רבים ומגוונים בכל קטע מחייו הקצרים – בבתי הספר בהם למד, בשכונת מגוריו, בשירותו הצבאי ובטיוליו הרבים בארץ ובעולם. הוא חי לפי עקרונותיו, תוך שהוא חוסך במים לא רק בבית אלא אפילו בתאילנד הטרופית (כי הרי בעיית המים היא עולמית..). כך הוא הקפיד לאסוף פסולת פלסטיק ונייר והתנדב למען פרוייקטים ומטרות רבות, תוך שהוא מקדיש זמן, אנרגיה ומחויבות לעשות את העולם טוב יותר.